הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ ואח'

פסק דין

תביעת שיבוב שעניינה תשלומים בהם נשאה התובעת בשל תאונת דרכים בה היה מעורב מבוטחה (להלן- "נהג התובעת"). לפי הנטען בכתב התביעה, ביום 02.03.12 בעת שנהג התובעת בלם את רכבו בשל בור בכביש, נהגת הרכב המבוטח על ידי הנתבעת (להלן- "נהגת הנתבעת") פגעה בו מאחור.

הנתבעת מאשרת בכתב הגנתה כי נהג התובעת בלם בפתאומיות עקב בור בכביש וטוענת כי כתוצאה מכך נהגת הנתבעת ביצעה בלימת חירום ופגעה ברכב מבוטח התובעת מאחור.

הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד עיריית עפולה כמי שאחראית על תחזוקת הכבישים בתחום שיפוטה של העיר עפולה.

הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984. הצדדים ביקשוני לנמק בקצרה את פסיקתי.

נהג התובעת לא התייצב לישיבת היום אף שזומן באמצעות מזכירות בית המשפט, לפי בקשת התובעת (אישור המסירה חזר "לא נדרש"). העידה בפניי נהגת הנתבעת אשר אשרה את טענת נהג התובעת כי בלם בפתאומיות בשל בור בכביש.

לדבריה- "זה היה בור ממש גדול" (פרוטוקול עמ' 2 שורה 3).

שגודלו – "מדובר בבור בקוטר של כמטר" (פרוטוקול עמ' 2 שורה 8).

ועומקו- "מדובר בבור בעומק של חצי מטר" (פרוטוקול עמ' 2 שורה 4)

כן העיד בפניי האחראי על הביטוח מטעם עיריית עפולה, מר שפריר יעקב. לדבריו, עיריית עפולה לא קיבלה הודעה מוקדמת על קיומו של המפגע ואולם לדבריו: "אין פונקציה בעיריית עפולה שבודקת קיומם של מפגעים בדרכים" (פרוטוקול עמ' 3 שורה 18 – 20), משמע: עיריית עפולה פועלת לסילוק מפגעים רק לאחר קבלת הודעות באמצעות המוקד ואין לה תוכנית עבודה שוטפת ומסודרת לאיתור מפגעים ותחזוקת כבישים.

לאחר שבחנתי את כל החומר שבתיק, התרשמתי מן הראיות שהונחו בפניי, ונתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים בסיכומיהם סבורני כי הן נהגת הנתבעת והן עריית עפולה אחראים לנזקי מבוטח התובעת.

האחראית העיקרית לתאונה היא נהגת הנתבעת אשר לא שמרה על מרחק מספיק מרכב נהג התובעת בהתחשב בתנאי הכביש, שהיה חלק וגשום, ונכנסה ברכב מבוטח התובעת מאחור.

באשר לעיריית עפולה, אמנם הנטל להוכיח את רשלנות העירייה מונח לפתחה של הנתבעת ואולם משעה שהוכח קיומו של מפגע בכביש, עובר נטל הבאת הראיות לעיריית עפולה לשכנעני כי למרות קיומו של המפגע לא התרשלה העירייה בתחזוקת הכביש.

נציג עיריית עפולה הודה בפניי כי העירייה אינה פועלת באופן יזום, ו/או על פי תוכנית עבודה מסודרת לאיתור מפגעים בכבישים ודי בכך כדי להביאני למסקנה כי העירייה התרשלה כלפי נהג התובעת (שהתובעת כמבטחת נכנסת בנעליו) וכי יש להטיל גם עליה אחריות לנזקי התובעת.

אין ברשלנות נהגת הנתבעת כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין מחדלי העירייה לנזק שנגרם לרכב נהג התובעת.

בשל עדות נהגת הנתבעת אשר סיפרה על בור גדול בקוטר של מטר ובעומק של כחצי מטר, ולמרות שנהגת הנתבעת פגעה ברכב מבוטח התובעת מאחור, סבורני כי יש להפחית (גם אם בשיעור נמוך) את סכום הפיצוי לו זכאית התובעת בגין אשם תורם של נהג רכב התובעת ו/או אי הקטנת הנזק.

לטעמי, נהג התובעת צריך היה להבחין, מבעוד מועד, בבור בגודל ועומק כפי שתואר ע"י נהגת הנתבעת. סביר להניח שאילו היה מבחין בבור מוקדם יותר, לא היתה בלימתו כה מפתיעה ופתאומית, ואז נהגת הנתבעת היתה מבחינה בבלימתו מוקדם יותר ומצליחה בכך להקטין או למזער את נזקי התאונה ואולי אף למנוע את ההתנגשות בין שני הרכבים.

אמנם, ב"כ התובעת טען בפניי בלהט כי הנתבעת לא ביקשה לייחס לנהג התובעת אשם תורם בכתב ההגנה (מה שנכון ע.א.) ואולם מעיון בכתב ההגנה עולה כי בסעיף 9 ה' טענה הנתבעת כי התובעת לא עשתה כלל ו/או די ו/או כל שביכולתה להקטנת הנזק בניגוד לדיני הנזקין, ו/או לכל חוק ו/או דין, מה גם שבפסק דין שניתן על ידי בית המשפט, על דרך הפשרה, רשאי בית המשפט לחרוג מן הדין המהותי.

לאחר שקלא וטריא (ולמרות ההצעה שניתנה בע"פ בתום הדיון) אני מעמידה את אשמו התורם של נהג התובעת על שיעור של 10% בלבד.

באשר לחלוקת האחריות בין נהג הנתבעת לצד ג' אני מחלקת את האחריות ביניהם כדלקמן: